בחודשיים האחרונים התנדפו לי כמה בחורות שניסיתי להכיר באפליקציות דייטינג. תמיד ידעתי שזה רק עניין של זמן.
כמעט כל מי שנמצא באפליקציות ואתרי היכרויות לאורך זמן יעבור את זה – גוסטינג (מהמילה Ghost – רוח רפאים, בעברית: התנדפות, התפוגגות). תחילת היכרות בין שני אנשים עם כוונות ורצון הדדי ובמקרים מסוימים גם כימייה טובה ויציאה לדייט ראשון, וזמן קצר אחר כך – התנתקות מוחלטת של אחד מהצדדים מבלי לתת הסברים או התראה מוקדמת.
גוסטינג נחשב לאחד המעשים הכי פוגעניים ולא מכבדים ביחסים בין אנשים, על גבול ההתעללות. זה מאוד מציק וכואב לא לדעת מה עשינו (או לא עשינו) שגרם לצד השני להתרחק מאיתנו ככה ברגע.
הנטייה היא להשליך את זה על עצמנו – וגם אם זה מאוד טבעי, זו טעות מסוכנת. אנחנו מי שאנחנו, ולפעמים נטעה ונפגע בצד השני – ועדיין, אנחנו לא קוראי מחשבות ואם האדם שמולנו לא יכול להתנהג בצורה בוגרת מספיק כדי להסביר לנו מה הבעיה ואם היא באמת בכלל קשורה אלינו, אין סיבה שנשקע במחשבות מיותרות ונרגיש אשמים.
בעבר הרחוק מאוד, אם היית רוצה להכיר מישהי היית פשוט נפגש איתה באיזה בית קפה, או ביציאה משותפת עם חברים – אבל הפכנו לתרבות עמוסה, קרה, מנוכרת וחשדנית מאוד בחסות הטכנולוגיה ותנועות כמו MeToo, ועכשיו גם הקורונה הצטרפה לחגיגה והאפשרויות הצטמצמו עוד יותר מבחינת מקומות בילוי ובחירת אדם לצאת איתו לדייט (מחוסן/לא מחוסן).
גם אני עשיתי גוסטינג ולפעמים עדיין עושה – רק אם לא נפגשתי עם הבחורה. למה? כי זה פשוט מתיש וגוזל זמן. השיחות בפלאפון, ההודעות בוואטסאפ – הניסיון לשמור על שיחה כשאתה יודע שיש מצב שלא תמשיכו מעבר לדייט ראשון, כל האינטראקציה המוקדמת הוירטואלית הזאת מעייפת ולא פשוטה כשיש כל הזמן דברים לעשות.
אם נפגשתי עם מישהי ואני לא מעוניין להמשיך, אני עושה את המעשה הבוגר והאחראי ואומר לה את זה. גם אם זה אף פעם לא קל – זה המינימום שאני יכול לעשות עבור מישהי שהתעניינה בי בתור גבר, והלוואי שכל המתנדפים (והמתנדפות) היו מספיק אנושיים לעשות את זה גם.