אחרי כל הדרמה שהייתה לי עם החיסון הראשון וההיערכות הזהירה לקראת החיסון השני, השבוע עשיתי את החיסון השלישי.
הגעתי למרפאה ועדכנתי את האח התורן לגבי העניין שאני צריך שרופא שנוכח במקום יהיה זמין למקרה של אירוע חריג ובלתי צפוי בגלל מה שקרה בחיסון הראשון וההוראות שקיבלתי מרופא המשפחה שלי, האח הלך לעדכן את הרופא התורן, אחר כך שאל אותי את השאלות השגרתיות (אם אני סובל מלחץ דם, אלרגיות כלשהן לתרופות וכו') – ואחרי כמה דקות כבר נשכבתי על המיטה, רוצה שכל זה יהיה כבר מאחוריי.
זמן הוא חמקמק. זה ידוע שסבל והנאה משפיעים על תחושת הזמן – כשסובלים מרגישים שהזמן עובר לאט, וכשנהנים הזמן טס. אבל כשנמצאים במתח או ציפייה… זה מרגיש לי כאילו הזמן טס לאט.
"שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה ייראה לך כשעה, שב ליד אישה יפה במשך שעה וזה ייראה לך כדקה. זו יחסות."
-אלברט איינשטיין
האח מרח לי את הזרוע באלכוהול. אני כמעט בטוח שזה השלב שהכי מלחיץ הרבה אנשים, חצי הדקה הזו לפני הדקירה עצמה – כשהאח/ות מורחים אותך באלכוהול, ואז הולכים הצידה לשנייה לקחת את המזרק. 😅
האח התקרב אליי עם המחט ו… זהו. הפעם הרגשתי את הדקירה בניגוד לפעמיים הקודמות וכנראה גם בגלל זה הזרוע כאבה לי יותר זמן הפעם, אבל שמחתי שבסופו של דבר הכול הלך חלק בלי בעיות (אני לא אוהב להיקלע לדרמות ולמשוך אליי יותר מדי תשומת לב).
ומה קרה אחרי החיסון? עשיתי את החיסון בסביבות 11 וחצי והמתנתי רבע שעה במרפאה. אחרי שעה, הייתה לי בחילה. אחרי שעתיים כבר נהייתי רעב – ואחר כך עבדתי קצת והתחילו לי כאבי ראש קלים, אז החלטתי לנוח ושמתי לב שגם השרירים שלי מרגישים תפוסים – בעיקר בגב, בזרועות ובחזה. הלילה של אותו יום עבר די סבבה ולמחרת היה לי קצת חום ועייפות קלה – אבל בסך הכול? שרדתי, אני עוד פה. 💪🏽
ומה נסגר בסוף עם החוב שהיה לי על הפינוי באמבולנס אחרי החיסון הראשון? קצת טירטרו אותי בהתחלה, אבל העניין נפתר אחרי ששלחתי מייל למזכירות במרפאה שלי – לא שילמתי והחוב טופל. 😊