נו, קיבלתם כבר את כל מה שקניתם בנובמבר? 😉 גם השנה, נובמבר היה מטורף – ואולי אפילו יותר משנים קודמות. שר האוצר (ליברמן) התייחס באופן אישי לנושא ואמר ש"כרטיסי האשראי עובדים בלי הפסקה". לא זכור לי שבשנים קודמות שר אוצר התראיין ודיבר ככה באחד מערוצי החדשות בנובמבר (ואולי זה רק אני שלא צפה מספיק בחדשות בשנים האחרונות).
אין ספק שבשנה הנוכחית מתחיל תהליך של שינוי בכל מה שקשור לצרכנות – מספיק להציץ לרגע בכותרות מהתקופה האחרונה:
- רשות התחרות פשטה על משרדי שופרסל ושטראוס, בכירים נחקרים
- "אני יכול לחסל את יוקר המחייה": החקלאי שעיצבן את רשתות השיווק
- אקונומיסט: תל אביב היא העיר היקרה ביותר בעולם
- בלאק פריידיי: זינוק של 22% ברכישות שבוצעו ע"י ישראלים
לצד המגמה הבזבזנית ויוקר המחיה שממשיך לעלות, בשנים האחרונות מתחילה להתחזק לאט לאט גם מגמה שקולה ואחראית יותר בארץ ובעולם. מגמת התפכחות איטית שרואה את הבעייתיות בצריכה מוגזמת, ואת המשחקים הפסיכולוגיים שמופעלים עלינו כצרכנים.
המגמה המתחזקת הזו לא מדברת על חיסכון ולא על סגפנות – ועדיין, חלק מהאנשים חושבים שהגישות שהתפתחו בעקבותיה הן קיצוניות בגלל שהם עצמם התרגלו לתכתיבים חזקים מאוד מהסביבה שלהם.
הגישות החדשות מדברות על יעילות, ערך אמיתי, הבנה שאפשר להסתפק בפחות ועדיין ליהנות, ושימוש בשיקולים יותר הגיוניים בכל מה שקשור להרגלי הצריכה שלנו כבני אדם. גם כאן יש מספיק כתבות בנושא:
- יום ללא קניות נגד חודש הקניות
- מינימליזם – מה זה בכלל?
- השוכרים שהרוויחו: דירה מינימליסטית בצפון תל אביב
- (יש מצב שבתשלום) צריכה איטית: איך לקנות פחות ולהנות הרבה יותר
- (תוכן בתשלום לצערי) שינויים בהרגלי הצריכה
הפסיכולוגיה של הקניות
יוקר המחיה ימשיך לעלות, ללא ספק – ואנחנו הצרכנים אשמים בזה אפילו יותר מהיצרנים והקמעונאים. למה? כי אנחנו ממשיכים (לפעמים אפילו במודע) ליפול למלכודות שיווקיות (לקריאה נוספת: בלאק פריידיי מת, ואנחנו הרגנו אותו וגם למה כוס תה בישראל עולה פי 8 מאשר באירופה? והמחירים בישראל גבוהים יותר? לא רק תחושה).
משחקים בנו וברגשות שלנו. אנחנו חיים בתרבות ה-FOMO כבר הרבה זמן, ואנשי שיווק ומכירות למדו שאפשר לעבוד עלינו ולהצליח למכור לנו משהו בקלות ברגע שגורמים לנו להרגיש תחושת בלעדיות, פספוס או בהילות ודחיפות לגביו.
חודש נובמבר הוא שקרן. האמת היא שמבצעים חוזרים על עצמם רוב הזמן ויש מקרים שאפילו משתלם יותר לקנות בזמנים אחרים! לא מאמינים לי? שימו לב:
תודה לגיל ששון הסיביטיסט
ושלא תחשבו שזה לא קורה גם בעולם המוצרים הדיגיטליים. אני רואה את ההתנהלות הזו גם בהצעות שאני מקבל לתיבת הדוא"ל שלי מכל מיני נותני שירותים שאני משתמש בהם.
ואיפה אני בכל זה?
אף פעם לא הייתי בזבזן ובאופן כללי לא אהבתי לקנות דברים שלא ראיתי את התועלת בהם. אותו הדבר קרה גם כשהייתי מקבל מתנות יום הולדת. אם לא היה לי מה לעשות איתן, בסופו של דבר תרמתי או סתם שמרתי אותן איפשהו, עד שהתחלתי להגיד לאנשים שאני לא צריך מתנת יום הולדת.
אני מעדיף דברים שבאמת יהיו שימושיים ובעלי ערך ממשי עבורי. המתנה האחרונה שזכורה לי שקיבלתי לפני כמה שנים וריגשה אותי הייתה חבילה גדולה של תה קמומיל.
למה התרגשתי מחבילת תה? אני שותה תה באופן קבוע, ותה קמומיל הוא התה האהוב עליי. ולמרות שאני תמיד יכול לקנות חבילה לעצמי, הזוג שנתן לי אותה ידע שזו מתנה שאשמח לקבל כי באמת אעשה בה שימוש (כבר ביום למחרת!), והם השקיעו מחשבה במתנת יום הולדת שימושית במקום לבוא בידיים ריקות.
לסיכום
קודם כל, תודה שקראתם עד כאן. 🙂 אסיים ואומר שצריכה היא לא דבר רע – כל עוד היא נעשית באופן שקול ואחראי, לא מלחצים חברתיים או תחושת החמצה. אני לא בעד קיצוניות וגם מרשה לעצמי להתפנק מדי פעם – לפעמים גם בשטויות, כשאני יודע שאני בוודאות יכול להרשות לעצמי והסיכויים נמוכים מאוד שאתחרט על זה אחר כך.
קמצנות היא מילה שנזרקת מאוד בקלות ובמהירות לאוויר. יש אנשים שמשתמשים בה כדי להצדיק הוצאות כספיות שלא באמת נחוצות, אבל בסופו של דבר יש חיים לחיות – ופה בישראל, כמו שכבר אנחנו יודעים – הם יקרים מאוד.
ההמלצה שלי היא שבפעם הבאה שאתם נדלקים על מוצר כלשהו ומחליטים לקנות אותו, שאלו את עצמכם:
"אני באמת אשתמש בדבר הזה, או שבסופו של דבר הוא סתם יהיה זרוק אצלי בבית?" 🤔