התייעלות וד(י)אטה

בחודש וחצי האחרונים הייתי עסוק מאוד בענייני סוף השנה האזרחית הקודמת וגם לקחתי על עצמי כמה החלטות לשנה החדשה.

אחרי שבשנה הקודמת התחלתי להתעסק יותר עם סדר, השלב הבא (והבלתי נפרד) מבחינתי הוא התייעלות ודיאטה בעולם הדיגיטלי.

תרבות הדאטה

נמאס לי מכל הזבל המצטבר הזה – כמות עצומה של תכנים חסרי ערך שיושבים לי במחשב הנייד ובסמארטפון. מצאתי את עצמי מרגיש חנוק דיגיטלית ופשוט מוחק אלפי פריטים. אם נדבר לרגע במספרים:

• 2,047 פריטים שונים מהסמארטפון (תמונות, סרטונים, מסמכים, הקלטות קוליות)
• כ-186 פריטים מטלגרם (קבוצות, התראות על אנשי קשר שלי שהצטרפו לטלגרם ותוך כדי כתיבת שורות אלה נזכרתי סוף סוף לבטל את ההגדרה המחורבנת הזאת)
• כ-20 קבוצות מיותרות בוואטסאפ

מעכשיו דיאטת דאטה – אהיה מאוד סלקטיבי לגבי הפריטים שנמצאים במכשירים שלי. מה שלא צריך להיות שם ולא מועיל לי, לא יישאר שם לאורך זמן.

וזה ממש לא הסוף, יש לי עוד מספיק דברים להיפטר מהם (מיילים, קבצים, תוכנות, פתקים, דפי פייסבוק וכו') – מבטיח לעדכן את הרשימה הזו בהמשך. 😉

הגיע הזמן שלי להתייעל

אוטומציה עסקית היא דבר נהדר, אבל לא היה לי צורך בה עד עכשיו – וגם עכשיו אני עושה אותה בדרך שלי. אני משקיע זמן בלבנות לעצמי כלים שיאפשרו לי להקים אתרים ולפתח מוצרים מהר יותר וגם יחסכו לי פעולות שחוזרות על עצמן. לדוגמה – כל חודשיים בערך, אני צריך להתעסק טכנית עם מסמכי PDF (לאסוף, לפצל ולאגד דפים) אז בניתי כלי שיעשה את זה באופן אוטומטי.

מגיל צעיר יחסית הפסקתי להתייחס לטכנולוגיה ככלי משחק ובידור והפכתי אותה בעיקר לכלי עבודה ולמידה. אני פחות מתלהב מגאדג'טים חדשים, אני יותר מתרגש מללמוד משהו חדש שאני רוצה ויכול לקדם ולפתח אותי אישית.

נראה שהקורונה מאלצת אותנו להיות יותר פרודקטיביים. הרבה אנשים מתחילים להבין שהעתיד לא הולך להיות קל יותר, ולומדים וחוקרים בעצמם נושאים שבמערכת החינוך (בעבר ונראה לי שגם היום) לא לימדו אותם – כמו אוטומציה (התייעלות תהליכים), חיסכון (ניהול תקציב), השקעות (מניות ונכסים דיגיטליים), תכנות (מודרני), יזמות עסקית, התפתחות אישית…

בין כל נושאי הלמידה העצמאית שצצים לאחרונה, הלהיט החדש הוא ניהול זמן – הפייסבוק מציג לי מודעות של מומחים בניצול נכון של הזמן, בלהספיק יותר דברים.

אתם קולטים שהפכנו להיות תרבות כל כך עמוסה ומוצפת שאנחנו צריכים ללמוד איך להימנע מהסחות דעת ואיך להפסיק לגעת במכשיר המחורבן הזה שנקרא סמארטפון? טכנולוגיה היא דבר יפה וטוב, אבל הפכנו אותה לחרב פיפיות – היא שיפרה מאוד את החיים שלנו, ועכשיו אנחנו באשליה שאנחנו שולטים בה (בהמשך ישיר לזה, פרויקט ששמתי לב אליו ואני מקווה שיתחיל לתפוס תאוצה הוא מהפכת הקשב).

כשאני קובע פגישה, לפעמים שואלים אותי למה אני משתמש ביומן פיזי רגיל ולא דיגיטלי. אני כל פעם מסביר שדווקא בגלל שרוב העיסוקים שלי הם בדיגיטל, מרגיש לי שזה החיבור האחרון שעוד יש לי לעולם האנלוגי הפשוט, הישן והטוב.

בתור מילניאל גדלתי על ברכי הטכנולוגיה אבל אני מסרב לתת לעצמי להישאב לעולמות כמו המטאברס. מרגיש לי שאנחנו מתקרבים לשלב הבא בניוון הדיגיטלי הקר והמנוכר שלנו.

אם עד עכשיו נשאבנו למסכים במפגשים חברתיים ובילויים עם אנשים, עכשיו גם המפגשים האלה יתחילו להתרחש בעולם המציאות המדומה כשכל אחד יכול להיות מי שהוא רוצה ולהיראות איך שהוא רוצה – וזה רק ידפוק אותנו עוד יותר.