חלק עיקרי במסגרת העבודה החדשה שהתחלתי הוא לשוחח עם אנשים. באופן טבעי, חלק מהדברים שאני מקשיב להם מעלים בי תהיות ומחשבות לגביי.
איך יכול להיות שאני יושב מול אדם שאומר לי שהוא מאושר וטוב לו בתהליך שלו – כשאני נמצא כבר שנים בתהליך שלי? זה מעלה בי תהיות – אולי אני לא ריאלי? או שאפתן מדי?
הדברים מתקדמים דווקא בקצב טוב! אי אפשר להגיד שאני עומד במקום. אני ממשיך לפתח תשתית מעולה (ופיתוחים נלווים תוך כדי), חידשתי חוזה ובעל הדירה שלי לא העלה לי את השכ"ד, התחלתי שת"פ עם חברה גדולה, מתחיל להסתגל לתפקיד שלי במקום העבודה החדש, קבעתי חופשה קרובה באילת…
ולמרות הכול, דווקא בתקופה האחרונה אני לא מרוצה וחסר סבלנות. נראה שמה שאני הכי רוצה למשוך אליי – מתרחק ממני בעקביות. אני רוצה להאמין שזה כמו דחייה מגנטית – ככל שאני נתקל בהתנגדות גבוהה יותר, זה סימן שאני מתקרב למטרה.
ההרגשה שלי בתקופה הזו כנראה נובעת מהעובדה שכבר הייתי במקומות דומים בעבר. הגעתי למצב שאני כבר מתחיל לטעום את ההצלחה, ולפחות פעמיים צד שלישי החליט שההצלחה שלי באה על חשבונו, אז הוא התערב והצליח למנוע ממני את זה. בסופו של דבר נאלצתי לראות אחרים מצליחים בדיוק באותם דברים שאני רציתי להצליח וזה מתסכל בדיוק כמו שזה נשמע. 🤷🏽♂️
אבל למדתי מזה. מיהרתי והימרתי לגבי הכיוון שממנו ההצלחה תגיע וצדקתי. זו הדרך של "אומת הסטארט-אפ" – לעלות לאוויר כמה שיותר מהר ורק אחר כך להשקיע בתיקונים ושיפורים (מוזמנים לקרוא על MVP). במקרה שלי, פעמיים הייתי צריך "לוותר" על ההצלחה שלי, כי הייתי קטן וחסר ניסיון (מבחינה עסקית) – אז המהירות היחסית שבה הצלחתי הייתה גם המהירות בה נכשלתי.
השקעתי חודשים ארוכים בשיפור השלב הנוכחי של התשתית שאני בונה (לצד עניינים אחרים בחיים שלי) ואחר כך אוכל לנוח קצת. הבנתי שלעבוד ולרוץ עם דבר אחד כמה שיותר מהר – פשוט לא יעבוד לי. אני צריך להתמקד ביסודות. לבנות לאט-לאט משהו יציב לאורך זמן. ייקח כמה זמן שייקח – העיקר שאם כיוון אחד ייסגר לי, תהיה לי תשתית מתאימה כדי להתחיל לחשוב על כיוונים נוספים. 💪🏽
השאיפה שלי תמיד הייתה להיות כמה שיותר עצמאי ובלתי-תלוי. יש לי חזון מאוד ברור לגבי זה מגיל צעיר. הדרך שבחרתי לעצמי לא סלולה ונתקלתי בהרבה חוסר אמונה מהסביבה. אמרו לי בהרבה מקרים שאני לא יכול לעשות משהו, ועשיתי אותו בכל זאת. אמרו לי שהדרך שלי לא הכי כדאית ובטוחה… וזה נכון. אבל לפחות היא שלי.