(מקור: סימניה)
את הספר הזה יצא לי לקרוא ביום כיפור האחרון אצל המשפחה. אין לי מושג איך הוא הגיע אלינו הביתה, אבל אני מאוד שמח שנתקלתי בו.
במבט ראשון, ספר משנת 1975 – אפילו הכריכה נראתה עייפה! שאלתי את עצמי עד כמה אצליח להתחבר לספר כל כך ישן. גם השפה, התרגום עצמו מאוד מיושן. הייתי בטוח שלא אחזיק מעמד אחרי 10 הדפים הראשונים – אבל מצאתי את עצמי נשאב פנימה לגמרי. מהרגע שהתחלתי לקרוא בו, לא יכולתי להפסיק.
אל תשפטו ספר על פי הכריכה שלו.
לפי הספר, מדובר בסיפור אמיתי (ואני מת על כאלה) של אב שנולד לו בן פגוע-מוח (לקריאה נוספת: שיתוק מוחין) ונאמר לו שהבן שלו לא יוכל לחיות חיים רגילים. האב מחליט לא לוותר ולחפש דרך כדי לעזור לבן שלו להשתלב כמו כולם ולנהל חיים רגילים ככל האפשר ולא בתוך מסגרות מיוחדות.
לאחר שהאב שומע במקרה על אפשרות שיכולה לעזור מאוד לבן שלו, הוא מחליט לנסוע רחוק יחד עם הבן כדי לבדוק אם השמועה נכונה. הוא מגיע למקום מיוחד מאוד שמתמחה בטיפול בילדים כמו הבן שלו – המקום עצמו מנוהל על ידי דמויות מאוד מעניינות וצבעוניות.
הוא מתייעץ עם אישתו והם מחליטים להתחייב לתהליך – אישתו מקדישה את כל זמנה לעזור לבן שלה לבצע תרגילים שונים ומפרכים ולהחזיק את הבית בזמן שהוא עובד קשה כדי להמשיך ולכלכל את המשפחה. בשלב מסוים הם פונים לאנשים נוספים בסביבה הקרובה שלהם ששמחים לעזור, ואחרי תהליך ארוך ומייגע – המאמץ משתלם והתוצאות מרשימות.
סיפור שמחמם את הלב עם רגעים של נתינה ועזרה לזולת, ענווה לצד חוסר וודאות ואמונה בתהליך, תמימות ילדותית, התמדה מול קשיי הסתגלות – והרבה אומץ של משפחה נחושה אחת.