הרבה אנשים היו בטוחים ש-2020 הולכת להיות שנה טובה, אבל אני בטוח שיהיו הרבה שיסכימו איתי ששנת הקורונה הייתה השנה הנוראית ביותר במאה ה-21 עד כה.
יש לי הרגל מאוד קבוע – שלוש פעמים בשנה אני לוקח זמן לעצור ולחשוב על מה שקרה בשנה הנוכחית ומה אני רוצה שיקרה בשנה הקרובה: ראש השנה, יום ההולדת שלי והשנה האזרחית החדשה.
במרץ אשתקד סיימתי איזשהו מאבק משפטי ארוך ונותרתי עם טעם מר בפה וחוסר אמון במערכת הצדק (אספר לכם בהמשך) ואם זה לא מספיק – בגלל הסגר הראשון נאלצתי לחגוג את יום ההולדת שלי לבד בחושך, במקום לרדת לאילת עם כמה חברים כמו שאני עושה בדרך כלל בשנים האחרונות.
שנת הקורונה הייתה מאוד משמעותית ומחשלת עבורי. אם אחלק אותה לשלושה חלקים, בחלק הראשון של השנה הייתי עסוק בעיקר בהסתגלות – חידוד היעדים והמטרות שלי והרבה גמישות מחשבתית ותפיסתית. בחלק השני החלטתי לקחת צעד אחורה כדי לתכנן, להתארגן ולהיערך קדימה מבחינת מיתוג, התפתחות אישית וקריירה. בחלק השלישי נקרעתי רגשית, נגעתי במקומות עמוקים וכואבים ופתחתי פצעים ישנים – אבל זה היה תהליך הכרחי שאני בטוח שיועיל לי בהמשך הדרך.
בתקופה האחרונה אני מתייצב, יש לי חזון מסוים שאני רוצה להגשים כבר המון זמן והתוכניות שלי לשנה הקרובה עוסקות בעיקר במימוש והשלמה של מטרות ארוכות טווח שיהפכו את החזון הזה למציאות – הבלוג הזה הוא רק חלק מהן, ואני מתכוון להשתמש בו בתור יומן מסע.
משהו אומר לי שעכשיו, בגיל 34 – סוף סוף אשיג הרבה מטרות שהצבתי לעצמי. תכל'ס? אני כל כך מאמין בזה שאפילו רשמתי לעצמי את הדומיין Dan34.co.il – כן כן, עד כדי כך. 😉
(צילם: יניב דגן)
אסיים בחיוך 😊 ואספר לכם שבניגוד מוחלט לשנה שעברה, את יום ההולדת השנה חגגתי כמה פעמים במקומות שונים ואפילו לקחתי יום חופש ארוך בתל אביב – באילת אני מתכוון לבקר בהמשך.